יום עצמאות נדחה

האם השנה היינו אמורים לומר תחנון ביום שני, יום הזכרון לחללי צה"ל ? הרי יום העצמאות נדחה ? תודה

יורם גולדפלם, ירושלים

תשובה:

התשובה על שאלה זו נחלקת לשניים:

ראשית, האם וכיצד יכולה הייתה הרבנות הראשית לדחות את יום הזכרון ויום העצמאות מן המועד המקורי ה' אייר ליום ו' אייר. שנית, מהם הדינים הנוהגים כשיום העצמאות נדחה?

הסיבה לדחיית יום הזכרון ליום ב' נבעה מבקשת הרבנות הראשית שלא לקיים את טקסי יום הזכרון במוצאי שבת, ובכך למנוע חילולי שבת מיותרים.

כיצד ניתן לדחות את יום הזכרון ויום העצמאות מן התאריך המקורי? שאלה זו תלויה במחלוקת יסודית והיא, מניין נובע תוקף היו"ט של יום ה' באייר הלא הוא יום העצמאות?

אם נאמר שתוקף היום נובע מן האירועים שארעו בו , ההכרזה על הקמת המדינה, (יומא קא גרים) אזי אכן לא ניתן היה לדחותו.

אך אם נאמר שתוקף היום נובע מכח תקנת חכמי אותו הדור, חברי הרבנות הראשית לישראל בזמן קום המדינה, הרי כפי שחכמים הם שקבעו את יום ה' אייר כיו"ט, חכמים הם שרשאים לדחותו. חכמים הם שקובעים חכמים הם שדוחים .

עיון במקורות מוכיח שקדושת הימים איננה נובעת מן האירועים שאירעו בהם (יומא קא גרים) אלא מתוקף תקנת חכמים.

וכן מסופר על אסתר (מגילה ז,א) שבקשה מחכמים "שלחה להם אסתר לחכמים, קבעוני לדורות..." , הסיבה בגינה אנו שותים ושמחים בפורים, היא איננה בגלל הניצחון על המן ואיובנו אלא משום שחכמי אותו הדור קבעו והורו לקיים את אותם הימים. וזהו לקח חשוב ומשמעותי.

את ימי החנוכה החלו אבותינו לקיים כימים טובים רק מרגע שחכמים קבעום כימים טובים "לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל ובהודאה" (שבת כא,ב)

לסיכום: מעמדו של ה' אייר כיו"ט איננו נובע מכוח היום עצמו אלא מכוח הכרעת חכמים, וממילא הם רשאים לדחותו מיום ה' אייר ליום ו' אייר, חכמים הם שקובעים חכמים הם שדוחים .

מה מעמדו של יום ה' אייר בשנה שיום העצמאות נדחה ליום ו' אייר?

האם השנה כשיום העצמאות נדחה ליום ו' אייר ממילא כל דיני היום נדחו עמו, או שמא עוד נותרה משמעות ליום ה' אייר.

כאשר יום ט' באב חל להיות בשבת הצום נדחה ליום ראשון , י' אייר. האם התענית נעקרה לחלוטין ואין עוד משמעות לט' באב?

לדעת השלחן ערוך, רבי יוסף קארו, התענית נדחתה ונעקרה לחלוטין, ולכן בשבת שחלה ב ט' באב "אין מונע עצמו משום דבר", אמנם הרמ"א חולק וסובר שהתענית לא נעקרה לחלוטין, ולכן נוהגים בשבת אבלות ב"דברים שבצנעא", וכך נוהגים האשכנזים היוצאים ביד רמ"א.(או"ח תקנד,כב)

אמנם יש המפרשים שגם הרמ"א מסכים לדעת המחבר, שעיקר היום אכן נעקר ועבר ליום ראשון, י' באב, אלא משום שבתשעה באב חל החורבן, אין זה ראוי להתעלם מכך לחלוטין ולכן נוהגים בשבת זו אבלות בדברים שבצנעה.

לסיכום:

מועצת הרבנות הראשית החליטה לדחות את יום הזכרון ויום העצמאות מחשש לחילול שבת. מעיקר הדין כיון שיום העצמאות נעקר, כל דיני היום נעקרו עימו, ונדחו ליום ו' אייר (יום ג'). אמנם, לגבי אמירת תחנון ביום ה' אייר השנה, נכון יותר היה להימנע מלאמרו, זאת מתוך החשש לדעות הסבורות שדחיית היום היא איננה דחייה מוחלטת . ומכיוון שעיקר נפילת אפים היא רשות, במקום שיש ספק ראוי להימנע מלאמרו.